אחד מתוך 5 אנשים בעולם חיים עם כאב כרוני (כאב יומיומי שנמשך לפחות 3 חודשים)
אחד מתוך 3 חי עם מצב כרוני (מחלת לב, סכרת, מחלות מערכת החיסון וכדומה)
והמספרים עולים עם ההזדקנות.
יש לנו מגפה של סבל וכאב.
מהו כאב?
הדעה הרווחת שכאב נוצר עקב נזק בגוף.
גישה זו נוצרה במאה השבע עשרה על ידי דקארט – שחשב שכמו שמושכים את החבל במגדל הכנסיה כדי שהפעמון שבראשו יצלצל, כך נזק לגוף “מצלצל” במוח כמודעות לכאב. עוצמת הכאב נחשבה פרופוציונלית לגודל הנזק. ומכאן חשבו שלשני אנשים שיש אותו הנזק/פציעה תהיה אותה עוצמת כאב. ומי שלא נמצאה פגיעה בגופו – נחשב לסתם מתלונן.
מאז שנות ה-60 של המאה שעברה פותח מודל חדש שנקרא – תיאורית השער – שפותחה על ידי רוברט מלזק ופטריק וול. הם הציעו שיש שערים במוח ובמערכת העצבים שכאשר הם פתוחים אתה חש כאב. הגוף שולח כל הזמן מסרים של כאב למוח אך רק כאשר השער פתוח תחושת הכאב מגיעה למודעות. השער הזה יכול גם להיסגר. וזה מה שקורה כאשר הכאב פוחת או נעלם. הפתיחה והסגירה של השערים האלה היא מנגנון מאוד מורכב. שלא כולו ידוע, אך ברור שכאב הוא מנגנון יותר עדין ומורכב מאשר סיגנל של נזק בגוף שנשלח למוח.
כאב זו תחושה, הכוונה שזו פרשנות שנעשית על ידי המוח לפני שהיא נחווית באופן מודע. כדי לעשות את הפרשנות הזו המוח מצרף מידע גם מה-תודעה (מיינד) וגם מהגוף. בפועל המשמעות היא שלמחשבות ולרגשות, המודעות והלא מודעות, יש השפעה דרמטית על עוצמת הסבל שלך.
ולכן מבחינים בין כאב ראשוני וסבל משני.
מהם כאב ראשוני וסבל משני?
כאב ראשוני
עולה ממחלה, פציעה או פגיעה בגוף או במערכת העצבים. אפשר להסתכל על כאב ראשוני – כעל אינפורמציה גולמית שנשלחת מהגוף אל המוח. הכאב הפיזי או הרגשי, התחושה הלא נעימה.
כאב/סבל משני
עולה עם או אחרי כאב ראשוני. אך בדרך כלל הוא יותר חזק ומשבש עבורנו.
אפשר לתאר אותו כתגובת ה-תודעה (mind) לכאב הראשוני.
בנוסף לתחושה הלא נעימה הראשונית – מגיע סבל משני שנוצר על ידי המחשבות הרגשות והתגובה הפיזית שלנו. ההתנגדות שלנו לזה שהכאב כאן, הכיווץ, והעצמת הכאב על ידי המחשבות הרגשות וזיכרונות שמציפים אותנו.
לקריאה נוספת – כיצד מיינדפולנס יכולה לעזור לנו עם כאב?
